מה ילדים שהחלימו מעיוורון יכולים ללמד אותנו על זיהוי תנועה וצורה?
מטרת המחקר
לחלק מתפקודי המוח שלנו יש "תקופה קריטית" – כלומר, אם הם לא מתפתחים בינקות, הם עשויים לא להתפתח כלל.
במחקר זה, החוקרים רצו לבחון האם היכולת לזהות תנועה של עצם שחלקו מוסתר היא כזו שיש לה תקופה קריטית.
לצורך המחקר, החוקרים בדקו קבוצה ייחודית של ילדים אתיופים שנולדו עם קטרקט, מחלה שפוגעת קשות בראייה.
הילדים גדלו כעיוורים, וראייתם תוקנה בניתוח בילדות המאוחרת, ולכן הם נחשבים "רואים מאוחרים". השוואה בין רואים מאוחרים לילדים שנולדו עם ראייה תקינה מאפשרת לחוקרים ללמוד על התקופות הקריטיות של מערכת הראייה.
מהלך הניסוי
במחקר השתתפו 23 "רואים מאוחרים", שהחוקרים נסעו לפגוש באתיופיה, ו- 51 ילדי קבוצת ביקורת, שראייתם תקינה, והשתתפו בניסוי במוזיאון המדע.
לילדים הוצגו צורות נעות שהיה אפשר לצפות בהן רק דרך סדק צר (ראו איור). הם נשאלו שאלות על כיוון התנועה ועל הצורה שראו. השאלות אולי נראות קלות, אבל כדי לענות עליהן נכונה המוח מבצע חישובים מורכבים!
כדי להבין את כיוון התנועה המוח צריך לחבר במדויק המון תמונות חלקיות. החוקרים תהו האם הרואים המאוחרים יצליחו לעשות זאת, על אף
שהמוח שלהם לא רגיל לעשות חישובים כאלו.
מסקנות
בפעם הראשונה שנבדקו, הרואים המאוחרים הצליחו לזהות את כיוון התנועה של הצורות שצפו בהן דרך הסדק, אבל לא את הצורות עצמן. לאחר חצי שנה, הם למדו לזהות גם את הצורות! כלומר, היכולות לזהות תנועה וצורה של עצם מוסתר עשויה להתפתח גם בגיל מאוחר יותר.
ממצאים אלו לימדו אותנו כי המוח שלנו "גמיש" יותר ממה שחשבנו.