האם ילדים מתקשרים ביעילות?
כשאנחנו מדברים, אנחנו מאזנים בין שני אילוצים: הרצון להיות מובנים, והרצון לחסוך במאמץ - כלומר, לא להגיד מילים מיותרות. אבל מה לגבי ילדים?
השימוש בשפה אמנם נתון לאילוצים של דקדוק ומבנה, אבל שפות עדיין מאפשרות לנו גם הרבה חופש. למשל, אנחנו יכולים לתאר את אותו הדבר באופן תמציתי או חזרתי, להשמיט מילים מסוימות, ולפעמים לקצר מילים (למשל 'להת׳' לעומת 'להתראות'). בחירת המילים שלנו מושפעת בין היתר מהנסיון להשיג איזון בין שני אילוצים: חסכון במאמץ (כלומר, הגייה קצרה), והרצון להיות מובנים.
לרוב אנחנו מאזנים בין שני האילוצים ביעילות: אנחנו נוטים לקצר ולהשמיט כשאנחנו חושבים שהדבר לא יפגע ביכולת להבין אותנו, אבל להאריך ולחזור על עצמנו כשאנחנו חוששים שלא נהיה מובנים. לדוגמה, סביבה רועשת, אמירת דבר מפתיע, או דיבור לאדם שלא מבין היטב את השפה יגרמו לנו לדבר בפירוט רב יותר.
מחקרים מראים על כך שדוברי שפות רבות מתנהלים כך. יש חוקרים שטוענים שהתנהלות זו אף משפיעה על אורכן של מילים: בשפות רבות המילים הנפוצות ביותר הן קצרות מאוד (זה, את, גם, או, ובאנגלית: a, and, you ורבות אחרות) והמילים הנפוצות פחות הן אלו שנוטות להיות ארוכות (למשל: תרנגולת).
עד כה, מחקרים ותאוריות הסתמכו על האופן בו מבוגרים משתמשים בשפה. אנחנו לא יודעים אם גם ילדים נוטים לאזן בין חסכון במאמץ ורצון להיות מובנים באופן דומה. למעשה, אם תזכרו בשיחה האחרונה שהייתה לכם עם ילד, סביר להניח שתחשבו שהם מאזנים בין האילוצים האלו באופן שונה ממבוגרים (אם בכלל).
כדי לבדוק איך ילדים מאזנים בין האילוצים האלו, וכיצד האיזון משתנה במהלך ההתפתחות, ד״ר שירה טל מאוניברסיטת אדינבורו יצרה משחק לילדים שבו הם נדרשו להעביר מסרים באמצעות אייקונים. בכל תור, הילדים נדרשו להסביר לדמות מצוירת באיזו תמונה מבין שתי תמונות עליה לבחור, ויכלו לנסח את המסר שלהם באופן תמציתי או חזרתי.
כדי לבדוק אם הילדים משנים את החזרתיות של ההודעה בתגובה לקושי אפשרי בהבנה, המשחק כלל בחלק מהתורות גורמים שהקשו על ההבנה בצד השני. למשל, בגרסה אחת, בחלק מהתורות הופיעה פיה שריססה בצבע חלק מההודעות, כך שהודעות תמציתיות היו מחוקות לגמרי, אבל את ההודעות החזרתיות עדיין היה ניתן להבין.
ד״ר טל גילתה שאפילו המשתתפים הצעירים ביותר, שהיו רק בני ארבע, תקשרו באופן יעיל: הם נטו לשלוח הודעות חזרתיות בתורות בהם היה קושי בתקשורת, והודעות תמציתיות כשלא היה קושי. ממצא מעניין נוסף הוא שהיעילות התקשורתית התפתחה עם הגיל: ככל שהילדים היו מבוגרים יותר, נטייתם לקצר במידת האפשר, ולהאריך כשיש צורך בכך, הייתה חזקה יותר. כלומר, דפוסי התקשורת שלהם נעשו דומים יותר לאלו שאנחנו מכירים ממחקרים על מבוגרים. מחקר זה הוא דוגמה מצוינת למורכבות של תהליך רכישת השפה, שכולל לא רק למידה של אוצר מילים וכללי דקדוק, אלא גם את היכולת לבחור מילים בהתאם להקשר ולצד השני בשיחה. המחקר הראה לנו שיכולת זו קיימת כבר בילדים צעירים מאוד, והיא הולכת ומשתפרת במהלך ההתבגרות.